דרך העדשה שלי

הם נכנסו לסטודיו קצת מבוישים, אוחזים יד ביד. תמיד ככה זה מתחיל. הוא היה גבוה ושרירי, עם חיוך נעים, והיא הייתה בעלת גוף מעוקל ועיניים כהות שהביעו סקרנות. אמרתי להם להתחיל עם תמונות פשוטות, כאילו זה יום רגיל והם רק מתחבקים. המצלמה שלי הצביעה עליהם, אבל המבטים שלהם היו אחד על השנייה. בהתחלה זה היה מאולץ, כמו שני דוגמנים שעושים את זה לפי הספר. אבל אז, כשביקשתי ממנו לנשק את צווארה, משהו השתנה באוויר.

 

הוא התקרב, אפו נגע בעורה הרך, והיא עצמה את עיניה מעונג. זה לא היה נשיקה של צילומים. זו הייתה נשיקה אמיתית. אצבעותיו התחילו לטפס באיטיות על גבה, מתחת לחולצת הכותנה שלה, והיא נצמדה אליו קצת יותר. המצלמה שלי לחצה, והפלאש הקפיא את הרגע – הרגע שבו הם שכחו לחלוטין ממני ומהמצלמה, ושקעו לתוך העולם שלהם.

 

"תשכיב אותה על הרצפה," אמרתי בקול שקט, כמעט לחישה. הם לא ענו, פשוט זרמו. הוא הוריד אותה בעדינות לשטיח הרך, והיא משכה אותו אליה. הבגדים התחילו להיעלם. קודם החולצה שלו, חושפת חזה מגולח ובטן שרירית. אצבעותיה נגעו בו, חקרו כל סנטימטר, כאילו היא מגלה אותו מחדש. היא קימרה את גבה והוא גרף אותה לחיבוק חזק, מסלק את החולצה שלה בתנועה אחת חלקה. הפטמות שלה היו מושלמות, כהות וזקופות מהתרגשות. הוא כפף את ראשו ולקח אחת מהן לפהו, מלקק ומוצץ בעדינות. היא התפתלה מתחתיו, מעבירה את ידיה בשערו כמחווה.

 

המצלמה שלי לא הפסיקה ללחוץ. כל תמונה הייתה יותר אינטימית, יותר חשופה, יותר אמיתית. הוא חילץ אותה מהמכנסיים שלה, והיא נשארה רק בתחתונים קטנים, שחורים, שהתאימו באופן מושלם לעורה. הוא התחיל להעביר את שפתיו על הבטנה,על הטבור, והיא פישקה את רגליה, מזמינה אותו הלאה. הוא הסיר את התחתונים הקטנים שלה עם שיניו, באיטיות ובעדינות שגרמה לה להשמיע יבבה קטנה. ואז הוא היה שם, בין רגליה, והלשון שלו עשתה דברים שגרמו לה לצרוח את השם שלו שוב ושוב.

 

הם לא דאגו יותר לפוזות. זה היה טראש-פורנו מתוק, כאילו מצלמה נסתרת תפסה את הרגע הכי אינטימי שלהם. הוא קם על הברכיים, פתח את מכנסיו בחופזה, והזין שלו קפץ החוצה, קשה וזקוף. היא הסתכלה עליו בתשוקה, והוא נכנס לתוכה בתנועה אחת ארוכה וחלקה. הקול שיצא מגרונה, נשמע כמו ערבוב של שמחה וכאב ותשוקה ביחד. הוא התחיל לזוז בתוכה, בהתחלה לאט, ואז מהר יותר, יותר חזק. האגרופים שלה על השטיח, הרגליים שלה מלופפות סביב מותניו, עגלי הזיעה נצצו על גופם.

 

הסטודיו התמלא בקולות שלהם – הנשימות הכבדות, החרחורים, המילים המטושטשות של עידוד והתחננות. הוא הפך אותה על הבטן, הרים את ישבנה היפהפה, וחדר לתוכה שוב מהאחור. הזווית הזו, המבט שלה על המצלמה שלי כשהוא דופק בה, היה חשמלי. היא ידעה שאני צופה, וזה רק הצית אותה יותר. היא אהבה את זה. הם אהבו את זה.

 

המצלמה שלי המשיכה לתעד בלי הפסקה.

שמעתי אותו רועד בקולו, אומר לה מהר לפתוח את פיה. הוא הגיע לשיא שלו בגרונה העמוק, מתח בתוכה את איברו פעם אחרונה ונשפך. היא התפוצצה אחריו, רועדת וצורחת לתוך השטיח, בזמן שאצבעותיו חודרות אליה במרץ.

כמה שניות של שקט כבד, רק הקול של המצלמה שעדיין עבדה והנשימות שלהם שניסו להירגע.

 

כשהם סיימו, הם הסתכלו עליי. לא בבושה, אלא בהתרגשות. הם ידעו שהצלחנו לתפוס משהו מיוחד. מאז אותו יום, אני יודעת שזה מה שאני אוהבת לעשות. לתפוס את האמת הזו, הגולמית והחשופה, של זוגות שמאבדים את עצמם בתוך התשוקה שלהם. והם, תמיד יוצאים מאושרים ומלאי ביטחון, כי הם ראו את עצמם במלוא תפארתם.

 

אם גם אתם מפנטזים לראות את עצמכם מבעד לעדשה שלי, ממש כמו הזוג זה, אני כאן לשירותכם