הבת של הבוס

המשרד היה שקט כמעט לחלוטין, רק רחש המחשב שלי והלחישות האחרונות של היום. רוב החרדים הנשואים כבר נעלמו מזמן, ואני, הרווק היחיד, נשארתי לגמור את הכתבות לעיתון השבועי. השקט נשבר פתאום מקול צלול ונשי, כמו חלקלק. "דוד? סליחה, אתה יכול לעזור לי רגע?" הרמתי את עיניי וראיתי אותה. דיני, בת הבוס, היחידה שהפרה את הקוד הלבוש המחמיר עם חצאית מעט קצרה יותר וחולצה שהדגישה את מה שאחרות הסתירו. לא ידעתי שהיא בכלל יודעת את שמי.

הלכתי אחריה אל חדרה הפרטי. היא הצביעה על המסך המקומט שלה ואמרה שהתוכנה קורסת. הישבתי על כיסאה, והיא הביאה כיסא והתיישבה לידי כל כך קרוב, עד שהרגשתי את חום גופה. כשהתכופפתי על המקלדת, הריח העדין של הבושם שלה התערבב באוויר. גיליתי וירוס קטן, מחקתי אותו, והמחשב חזר לפעול. "תודה," היא לחשה, "אתה נסיך שלי, באמת הצלת אותי."

כשהתכוונתי לקום, ידה הקלה נחתה על ירכי, והמגע שלח רטט חזק בכל גופי. "לדבר האמיתי," היא אמרה בחיוך קטן, "אתה חושב שאני לא שמה לב? כל פעם שהולך לקפה, אתה מאט ליד החדר שלי." התביישתי קלות, אבל היא לא נתנה לי להגיד כלום. "אבל מה שלא מבין אותי," היא המשיכה והתקרבה, קולה הפך ללחישה סוערת, "איך גבר יפה כמוך עדיין פנוי? ואיזו כוח עצמה אתה מפגין כדי להתאפק ככה?" היא התקרבה עוד יותר, שפתיה כמעט נוגעות באוזני. "אני אגיד לך סוד. מאז שראיתי אותך, כל לילה אני מדמיינת אותך במיטה שלי. אני חושבת איך אתה נכנס לתוכי, חזק, עד שאני צורחת. היום אני לא רוצה לדמיין יותר. אני רוצה את זה עכשיו."

היא הסבה את מבטה לדלת. "שלחתי את כולם הביתה. הדלת נעולה. רק אתה ואני כאן."

זה היה כל מה שנדרש. תפסתי את פניה בידיי והשקתי בה נשיקה לוהטת, תוך כדי שהיא כבר מפשיטה את החולצה הלבנה שלה. חזה מושלם ומלא נחשף בפניי, והיא לחשה לי להסיר את החזייה. שפתיי מצאו את פיטמותיה, והיא נאנחה כשהתחלתי ללקק ולינוק מהן. אחרי כמה רגעים, היא דחפה אותי בעדינות אחורה. "עכשיו תורי," אמרה בקול עמוק, "אני רוצה לטעום אותך."

היא כרעה ברכיים, הסירה את המכנסיים שלי בתנועה מהירה אחת, ואז שפתיה עטפו אותי. היא ידעה בדיוק מה לעשות, והרגשתי איך כל המתח של שבועות שלמים מתפוצץ בתוכי. הרמתי אותה, הפלתי אותה על השולחן הגדול שלה, הסרתי את החצאית והתחתונים שלה בתנועה אחת חלקה. "די," היא גנחה, "אני רוצה אותך בפנים, עכשיו." לא הייתי צריך להישאל פעמיים. נכנסתי אליה בתנועה אחת חזקה, והיא צרחה מהנאה. התנועות

שלנו הפכו מהירות ותובעניות, גופנו התנגש שוב ושוב בקצב פראי, והשולחן רעד תחתינו. כל נשימה הייתה מעורבבת בגניחות ובשמות האסורים שלנו, עד שהרגשתי איך השפיכה חזקה עולה בי ואני מתרוקן על גופה הרועד.

התיישבתי על כיסאה, נשום כבד, והיא התיישבה על רגליי, פניה עדיין לוהטות. אחרי כמה דקות של שקט, היא חייכה חיוך ערמומי. "סיבוב נוסף," היא לחשה. ואז, בתנועה חדה וזריזה, היא קמה, התיישבה עליי והנחיתה אותי בתוכה שוב. הפעם היא שלטה בקצב, קפצה עליי בעוצמה, חזהה מתנועע מעליי. היא השעינה את גופה לאחור, ואני הצמדתי את פיי לפיטמותיה, לועס ומוצץ בעוצמה. היא רכבה אותי קשות, קולותיה הפכו לצעקות של תשוקה טהורה, עד ששנינו התכווצנו יחד בפעם השנייה, והיא קרסה עליי מתוך.

התלבשנו בשתיקה, האוויר בחדר היה טעון במה שעשינו. פתאום, הטלפון שלה צלצל, שובר את הקסם. זה היה אביה. "אבא?" היא ענתה, קולה רגוע ושקט. "אני בדרך, נתקעתי קצת עם עבודה." היא סיימה את השיחה והביטה בי. "תגיד," שאלתי אותה בקול שקט, "אין פה מצלמות או משהו?" היא צחקה צחוק נמוך וחושני. "לא," אמרה, "אבל הייתי רוצה שיהיה, כדי שיהיה לנו למה להיזכר." היא התקרבה אליי פעם אחרונה, נתנה לי נשיקה קצרה וחמה על השפתיים. "תמיד יש פעם נוספת," היא אמרה, ויצאה מהחדר.

נפרדנו לדרכנו בשתיקה, אבל ידעתי שזו לא הייתה הפעם האחרונה.