יוליוס

יוליוס.

אסור לי. אסור לי לאונן.

כאילו ממש אסור לי לגעת בכוס שלי למטרות הנאה.

רק לנגב מהר אחרי שאני משתינה. משהו חפיף, שמשאיר המון שתן שנדבק לתחתון וצורב אחרי כמה שעות את הכוס.

במקלחת אני יכולה לשטוף עם מים. מעט סבון. זרם חלש, שלא יגרום לי במקרה להנאה.

מותר לי. מותר לי לראות סרטים על סקס. סרטים על הפנטזיה שלי, שבה נשים לובשות דילדו, סטרפאון, ומזיינות גבר.

אני מתה לעשות את זה. החבר שלי הסכים שאני אחדור אליו. אני כבר שבוע מאז בפרפרים. רק על זה חושבת.

מדמיינת אותי לובשת את התחתון המיוחד עם הזין הגדול שרוצה לחדור, לא משנה לאן. אוחזת בשתי ידיים, חשה את המוצקות של הסיליקון. משמנת אותו היטב.

מסתכלת על החבר שלי, כשהוא על ארבע. מפנה את התחת שלו אלי. החור לחוץ.

התחת שעיר קצת. שרירי, הרבה. מחובר לגב מעוצב.

משמנת גם אותו. מחדירה אצבע בזהירות, כמו גשש חיוור.

ואז אני חושבת מה הוא ירגיש כשהדילדו יתחיל לבקוע את החור הקטן. כמה יכאב לו? כמה יסבול? כמה כיף יהיה לו? כמה אני אתרגש מזה?

הוא קנה לי את הצעצוע הזה. נתן לי אותו מתנה לפני שבוע. ידע שאני צופה בסרטונים כאלה.

והוא סקרן לדעת איך זה מרגיש להיות פסיבי. להיות מהצד השני של הנחדר.

אני שבוע כבר לובשת בלילה את הסטרפאון, מדמיינת לי. מורידה והולכת לישון.

החבר שלי הוא בנזונה לא קטן. אמר לי שאם אני רוצה לחדור, אסור לי לאונן. כלום. שום כלום. לא קצת. לא בטעות. ולא בכוונה.

שבוע. בנזונה. שבוע?

שם טיימר שסופר לאחור. שבוע כזה.

אני רגילה לאונן בבוקר. קצת בצהריים בעבודה, בשירותים. בלילה לפני השינה. ואם הוא מלקק את הכוס שלי, אז עוד פעמיים לספירה. לפחות.

הבטחתי. הבטחתי לזונה שלי.

לא ידעתי שהמוח שלי ייכנס לבלבול. שהכוס שלי יצרח על המוח שלי:

"תגידי יא פסיכית, מה עבר עלייך שאת מפסיקה לאונן?"

אני נוזלת כמו ביוב מקולקל. כל המים על הכביש. הזרם רק גובר מיום ליום. אינסטלטור כבר לא יעזור.

מבט אחד שלו עלי והוא יודע האם נגעתי בכוס. החיוך הטיפשי מסגיר אותי תמיד.

ביום הראשון שקיבלתי את הצעצוע, הוא מוריד את המכנסיים, מוריד את התחתון ומפנה את התחת האלוהי אלי, מנפנף ואומר לי רק להסתכל.

לפעמים כשאנחנו מתנשקים, היד שלו מתקרבת לאט לאט לכיוון המפשעה, מדליק אותי. אבל לא נוגע. לא נוגע בי. מחרמן אותי. משגע אותי לגמרי.

מותר לי. מותר לי למצוץ לו. הוא יכול לגמור לי בפה.

לי אסור. לי אסור לקבל ליקוק. לי אסור להכניס אצבע לכוס שמשתגע ליחס. לי אסור ליהנות מהזין שלו בתוכי.

מחר יעבור שבוע. השעה שמונה, שבה המשחק האכזרי הזה נגמר.

החבר שלי אוהב אותי. העניק לי חוויה מטורפת של צום מיני.

אני רעבה לזין כמו שאף פעם לא הייתי. רוצה שיטחן את הכוס שלי כמו שמעולם לא עשה. כמהה למגע. מתה להגשים את החלום.

לזיין לו את התחת, להעניש אותו על הייבוש.

אני נוגעת בדילדו, מלטפת אותו. מלקקת עם הלשון. מספרת לדילדו:

"מחר, מחר אתה תהיה בתוך דניאל. מחר תגשים את ייעודך."

מחר הציפורים יצייצו, והשמש תזרח על התחת שלו.

נרדמתי עם חלומות מוטרפים על בולבולים מעופפים, דילדואים בכל מיני צורות, חורי תחת בצבעים שונים. חורים ירוקים. חורים אדומים. חורים שחורים שבלעו את כל מה שנכנס פנימה.

בשבע וחצי הטלפון עשה לי השכמה. קמתי עם חיוך זדוני.

מסתכלת על דניאל שחצי רדום. ישן ערום. הגוף שאני מתה עליו, מיד יהיה לפקודתי.

הטיימר מראה שנשארו חמש דקות.

מסתובבת לדילדו, ללבוש את הסטרפאון. והוא על הרצפה, קרוע, לעוס, מעוות. חלק חסר.

יוליוס, הכלב של דניאל, מצא בלילה את הצעצוע. ואכל אותו.